צילומי משפחה בחיק הטבע של תל אביב

את צילום המשפחה היקרה בחרתי לעשות בחיק הטבע, בגני יהושוע בת"א. אווירת ת"א הגועשת והסואנת, עיר ללא הפסקה ובאמצע אנחנו בחיק הטבע מנותקים מהכול מרוכזים במשפחה, בחיבור בין ההורים לילדים, בין ההורים לעצמם. הזמן לא עוצר מלכת, כמה חשוב לצלם רגעים חשובים אלו.  תארו לכם בחתונת הילדים אנו מעלים תמונות אלו, מפה הכול התחיל, מפה הכול צמח

כי האדם עץ השדה, כשם שהעץ אינו יכול להתקיים בלי שורשיו, כך הילדים וכך התא המשפחתי. שעסוקים בתלאות היומיום יש לנו נטייה לשכוח או לשים בצד את המהות ומה שחשוב באמת – החיבור שבייננו. יסודות הבית, יסודות המשפחה, אותו חיבור מקודש שעשו ההורים בתחילת דרכם בבניין המשפחה ועכשיו עם הילדים. כמה חשובה אתנחתא זו לחיזוק הקשר, לחיזוק היסודות. המשפחה מתייחדת ומתרכזת העצמה ועם שורשיה. העצים אשר מפרידים את הגן מאווירת ת"א, מקנים תחושה שאנו נמצאים באי פסטוראלי ויפה. התא המשפחתי גם הוא צריך שמירה והגנה ובכדי לשמור על שלמותו ושלמות המשפחה וחוזקה אנו צריכים לא לשים את מה שקורה בחוץ שיישאר בחוץ ולא להכניסו פנימה אל בייתנו. זה מה שהמשפחה בחרה לעשות, ואין כמו צילומים אשר תופסים את הרגעים המיוחדים האלו, תופסים את הזמן מלכת, תופסים את האבא, האמא והילדים מחוברים ביניהם, אין פה דאגות אין פה כל אחד טרוד בענייניו, המשפחה מלוכדת, ברגע הזה, בחיבור ביניהם

את הצילום הראשון בחרתי לעשות דווקא שהמשפחה ישובה על הקרקע, ללא מחיצות בינם לבין האדמה. מוקפים בצמחייה. האבא הישוב על האדמה והילד על ברכיו, האמא ישובה על ברכיה באדמה ומחזיקה את הילד השני. החיבור בינם לבין האדמה, הכי קרוב לטבע, למקור.  איזו תמונה נהדרת התופסת את המבט של האבא בילדו השני שרעייתו מחזיקה.  כל אחד יש לו מקום, כל אחד חשוב, כולם בייחד. המבט של הילד מסתכל חזרה באביו

ליום צילומים מיוחד ומרגש זה המשפחה בחרה להכניס את אלמנט הצבע הכחול חזק לתוכה. הצבע הכחול אשר מסמל את השמיים הנקיים.  האבא במכנסיו הכחולים, האמא הלבושה בכחול, הילדים. הכחול מסמל גם את הים. רגוע, סוער והמון עומק בתוכו, כך גם התא המשפחתי

כהורים אנו רוצים לגונן על ילדינו ומצד שני לתת להם להתבטא ואת המרחב הראוי להם, התמונה השנייה נבחרה בהתאם לכך

העמדתי את הילד הגדול יותר בין הסכך, ההורים מתצפתים מהצד, ונתנו לו להיות עם עצמו ולבטא את עצמו ללא שום הדרכה. זה הרגע שלו, זמן האיכות שלו עם עצמו, עם הטבע, וכולנו מתצפתים מהצד, נפעמים.  אי אפשר שלא לבחור בצילום תקריב, לתפוס את המבט, את העיניים אשר מתבוננות ומשתהות, את החיוך המהוסס הזה. הבעה שאומרת, אני פה ברגע הזה אבל עוד לא בחרתי מה לעשות, לבינתיים אני מתבונן בכם בחזרה, אך אני טבעי מבטא את עצמי ללא הדרכתכם. זהו רגע קסום ושקט שאומר הכול וגם זה נתפס בתמונה, אני כרגע בין הצללים מביט בכם. אני הילד, וזה תפקידי, מתבונן על העולם ומפנים, עוד יגיע הרגע בו אצטרך לפעול ולעשות

התמונה השלישית נבחרה בקפידה יתירה. רצוני היה לתפוס רגע בו כל המשפחה ביחד, רגע שיהיה חקוק בזיכרון לעתיד.  העמדתי את ההורים הגאים בבין הסבך והעץ המשתקף ברקע, גם אלמנט האור נלקח בהחלטה זו. העץ ברקע מסמל את השורשים, את הצל וההגנה על האדמה. כך ההורים מגינים על ילדיהם ומצלים עליהם. כל הורה מחזיק ילד וכולם כאמור לבושים בכחול. הפעם זה זמן האיכות שלהם עם המצלמה, כולם מתבוננים במצלמה, מחויכים ונרגשים. תמונה שאומרת אנו משפחה ומתארת ללא מילים את מרכיב תא משפחתי זה. איזו תמונה נהדרת שאף ראוי לתעדה בתאריך, זמן שנתפס מול המצלמה, המבטים המחויכים והנרגשים אומרים הכול

בניגוד לתמונה זו, החלטתי שהתמונה הבאה תיעשה בטבעיות.  ההורים משחקים עם הילדים בטבע, השקפתי מהצד, ובחרתי לתפוס את רגע השיא, הרגע המרגש בו האם מקרבת את הילד הקטן לאחיו והוא האח מקבל את הקטן לחיקו

התמונה הבאה ממשיכה את קודמתה, הקטנצ'יק יושב על ידיו של אביו ומונגש לאחיו הגדול. איזו תמונה מרגשת התופסת את מבט האח הקטן באחיו הגדול ואת האח הגדול מושיט לו את ידו. האח הגדול מראה לאחיו אני איתך, אני רוצה להוביל אותך בייחד עם ההורים, אני מקבל אותך ,אנו חלק מאותו השלם, מאותה משפחה. העלים הצהובים אשר בקרקע על האדמה ממחישות לנו את גודל המעמד. יום יבוא וההורים לא יהיו, אני איתך אח קטן ויש לנו זה את זה ונמשיך בדרכם של ההורים.  איזה תענוג יהיה להראות לאחים תמונה זו בבגרותם? תמונה המזכירה להם את שורשיהם וחיבורם מהעבר. אנו התפתחנו, כל אחד בדרכו שלו ובזהותו הוא אך שותפות הגורל ובייחד.  אחים אנו.. יש לנו מסע משותף ומחוברים אנו לאותם השורשים, וגדלנו על אותה הדרך, התווית הדרך, דרך ההורים לילדיהם

לעיתים הילד הקטן זקוק לא רק להורה אחד אלא לשני הוריו, ובחרתי לצלם ולתפוס את הרגע בו האמא מחזיקה את הקן בזרועותיה והאבא רוכן ומנשקו. איזו אווירה נהדרת, בשילוב הנוף הפסטוראלי. אנחנו איתך בן קטן, אתה מוקף חום ואהבה, האח הגדול מקבל זאת בהבנה ובהכלה, מתצפת מהצד ואינו מפריע. האבא המנשקו על מצחו, איזה ריכוז, המבט, כרגע רק אתה חשוב לי, אני מרוכז ברגע הזה, אין משהוא אחר, אני רוצה לשמר זיכרון זה.  יבוא היום ואותו ילד קטן כבר לא יהיה קטן יותר, ויהיה חופשי הוא מהוריו למצוא את דרכו שלו, וודאי ירצה להיזכר ולראות תמונה זו, ממי שאב את כוחו, אותם אלו שבנו אותו ואת אישיותו

גם לאח הגדול מגיע את זמן האיכות שלו עם אביו; עומד הוא יחף על השמיכה, העלים ברקע על הקרקע כמגוננים עליו מהחולות ואביו שם לו משקפי שמש. רגע של השתובבות המחבר בין האבא וילדו , גם לו מגיע תשומת לב מאבא

רציתי לתת לקטן עוד קצת מקום באלבום התמונות, אין כמו לתפוס את עיניו ומבטו ממש בתקריב. הוא הפעם  שוכב על בטנו על השמיכה ובוהה באוויר במבט מרוכז, לא יכולתי שלא לבחור רגע זה לצלמו. תמונת קלוז-אפ שכל תווי פניו באים לידי ביטוי והידיים הנוגעות באדמה, מודע הוא לכל מה שנעשה וקורה מסביבו

אותם עיניים ממכרות, אותו מבט טהור לא יכולתי להתאפק וזה הצריך תמונה נוספת. הילד הקטן בזרועותיו של אבא. אך רק הוא והמבט מתייחדים עם המצלמה. האבא ראשו לעבר אשתו אשר הילד הגדול בזרועותיה. היא מתסכלת עליו והוא, האח הגדול מסתכל על הנוף. תפסתי את כולם ברקע התמונה אך כאמור הבן הקטן, מבטו הטהור ועיניו המהפנטות הן אשר מתייחדות עם המצלמה והפוקוס הוא עליו

גם לאמא מגיע את הזמן שלה עם הבן הקטן. היא שוכבת עם גבה על השמיכה והקטן אחוז בידיה ועל בטנה. תפסתי בתמונה את המבט של האם המהופנטת מבנה. והקטנצ'יק עסוק הוא בשלו, משחק בשרשרת אשר על צווארה

כמשפחה יש לנו דרך משותפת לעבור. ואין כמו תמונה בה האבא מחזיק בידה של אשתו וכל אחד מההורים מרים ילד והם כיחידה אחת צועדים והולכים בשביל בפארק. צילמתי מרחוק, כמתבונן מרחוק באחדות התא המשפחתי, הם הולכים בדרכם מרוכזים בשלהם, לא הרגישו ולא שמו לב שאני מצלמם. הדרך, הצעידה המשותפת קדימה זה החשוב

ובעוד צועדים קדימה בדרך והמטרה היא החשובה, גם זמן האיכות והתייחדות של ההורים עם עצמם הוא חשוב ביותר.  החיזור וההשתובבות אשר מזכירים להם את ירח הדבש ותקופת החיזור.  הבעל ואשתו נעמדים אחד מול השני, אוחזים ידיים זה בזה וגבם מוטה לאחור שגזע העץ ברקע. אנו בייחד אנו מחזיקים אחד את השני ,לא נותנים לצד השני ליפול, מודעים לשורשים שלנו למה שמחבר בייננו. בעוד יש לנו ילדים, אנחנו זקוקים לזמן הזה לעצמינו להחיות את ברית הנישואין, להיזכר במה הוביל אותנו לבחור אחד בשני ולהתחבר מלכתחילה

האישה המאושרת, חיוכה נתפס הייטב בתמונה ואף מבטה על בעלה, בעלי הייקר אני יודעת שאם אני במצוקה ועומדת ליפול אתה שם לתפוס אותי, אתה שם גם ברגעים השמחים, אני בחרתי בך לא סתם, אני יודעת שאפשר לסמוך ולהישען עליך

הבעל מצידו מרים את אשתו ואוחז בה שתי ידיו, מסתכל לה בעיניים במבט האומר אני שם בשבילך ואני יודע שאת המנוע בגלגלים, בלעדייך אין חוסן למשפחה, את עיקר הבית, לא אאפשר לך ליפול. לא אאפשר לך להתמודד לבד, גם שאת עסוקה עם הילדים מגיע לך המנוחה שלך, מגיע לך אותי

רציתי גם להכניס את אלמנט הקדושה והטוהר המאפיין משפחה זו ועל כן אלמנט הלבן החליף את הצבע הכחול בחולצותיהם של האבא והילדים. האמא הייתה עם שמלה פרחונית, פרח ורוד על קשת שיערה ותואם את שמלתה. ענווה , צניעות, קדושה, מאפיינים את המשפחה הגאה והמאושרת

התחלנו עם תמונה משפחתית: האבא מחזיק את שני ילדיו בידיו והאמא אוחזת בבן הגדול ומצחקקת אתו.  איזו תמונה נהדרת אשר תופסת את הילד הגדול בסיטואציה מלאת אושר, מחויך וצוחק. האבא המבסוט והמחויך מסתכל על בנו זה בהשתאות. תחושה של התרוממות הרוח ומרוב שהיו עסוקים ברגע הזה, לא שמו לב למצלמה. מרוב שזה צולם בטבעיות אפילו תפסתי שוב את אותו המבט הטהור והעיניים המהפנטות של הילד הקטן, והוא מצידו נתפס מישיר מבט אל המצלמה ומשתאה

החיבור המאושר הזה בין בני המשפחה והזמן שנדמה עומד מלכת ממחיש הייטב את הסיבה לצילומי משפחה. לתפוס את הרגע שלא יחזור שעל מנת בעתיד נוכל להתענג עליו ולזכור מה חשוב באמת

כהמשך טבעי לסיטואציה זו. האמא אשר ידיה משוחררות, האבא זה שמחזיק את הילדים, רוכנת ומדגדגת את בנה הקטן. תראו איך הוא צוחק? איזה עונג על פניו... הילד הגדול, דיי אדיש למתרחש , זמן מנוחה עם המוצץ – גם לו מותר

האבא כהרגלו, אחוז בידיים בטוחות וחזקות את הילדים, אני פה בשבילכם, אתם יכולים להישען עליי, לעיתים אמא צריכה להתפנות לדברים אחרים, אני איתכם

צילום תקריב, האמא מדגדגת את רגליו של הילד הקטן, תפסתי רק את זה, את האצבעות המדגדגות את כפות הרגליים. זמן משחק האמא והבן. קרבה אינטימית, גופנית, ביטוי לחום ואהבה שאחר כך שהילד יגדל כבר לא יהיה אפשרי. הילדים גדלים מהר, ועם הגיל הם מתחילים להיות יותר עצמאיים ופחות עם ההורים, זה הזמן לשמר רגעים שכאלו שלא יחזרו יותר

ההורים טבעיים מול המצלמה, לא שמים לב לקיומי וממשיכים בשלהם. זמן תופסת! האבא האוחז בילדו הקטן רץ בשדה והאמא רצה אחריהם, הילד הגדול בזמן מנוחתו. החיים הם רציניים, מצריכים מאיתנו כוחות, דאגות ומחשבות. זה הזמן להתנתק, להשתובב, לשחק, ההורים הרי היו ילדים פעם.. – כולנו היינו!!. להתחבר לטוהר הילדות, ולהנחילם לילדים, הדאגות, המחשבות ותלאות החיים, הושארו בצד. ואני כמתצפת עם המצלמה ולא מפריע לטבעיות זו תופס את הרגע

הילד הגדול החליט שנמאס לנו לנוח וחוזר לעניינים. מוצא הוא דרדר ומביא אותו לאחיו הקטן. איזה תענוג לשמר את הרגע בו האח הגדול מגיש מתנה לאחיו הקטן ממנו. אני חושב עליך גם שאני משחק

המשחק של הילדים הופך מהר מאוד להיות משחקם של כולם. האמא גם אוחזת בדרדר משלה. כולם רוכנים לעבר הדרדרים, ונושפים כמו כיבוי נרות בעוגה. הילד הקטן מעורב גם הוא ועיניו נעולות על הדרדר ביד אימו.  זמן להביע משאלה

עכשיו כולם רוצים לנוח ובדרכם הטבעית ללא תשומת לב למצלמה ההורים משכיבים את ילדיהם על השמיכה, על הגב ורוכנים לעבר ילדיהם. עין מסתכלת לתוך עין, גוף רוכן לגוף, אינטימיות שילדים בגיל זה כה צריכים. רגע שאסור להתפספס. בעתיד שהילדים יתעסקו עם חבריהם, יוכלו ההורים להראות להם תמונה זו, ובעצם את כל אלבום התמונות. זוכרים אותנו?  איך היינו מחוברים אז?  לנשום את הרגע הזה בעתיד מחדש

היות וכולנו התאהבנו במבט המהפנט של הילד הקטן ובעיניו המביטות על העולם בכזה טוהרה, החלטי שאין כמו לסגור את האלבום בקלוז-אפ הנוגע לעניין זה והפעם מבט מלמעלה

הזאטוט שוכב על השמיכה על גבו ואני מצלם מלמעלה, צילום תקריב. תופס את אותם העיניים המתבוננות על העולם במבט רך וטהור

חוות דעת וביקורת מאת: סטאס מוזיקוב/צלם משפחתי